​

(תקציר - ככל שתחזרי לפעילות יותר לאט, ככה תתאוששי יותר מהר.)

​

נשים אומרות לי -

'ראיתי באינסטגרם תמונה של X שבוע אחרי לידה עם ג'ינס צמוד, יושבת בבית קפה עם הבעל.'

'הדודה שלי טוענת שהיא, 3 ימים אחרי הלידה כבר העמידה סירים על האש'

'האגדות מספרות על נשים באפריקה שיולדות בשדה, מעמיסות את התינוק על הגב וממשיכות לעבוד.'

 

כל זה טוב ויפה ומצטלם נהדר.

אבל, אף אחד לא מספר על המחיר שמשלמות נשים אלו.

לא מספרים באינסטה על כאבי האגן, על התפרים שלא מחלימים, טחורים שצצים פתאום, התמוטטויות רגשיות, דלקות בשד, דימום שחוזר בגדול, ועל עוד הפתעות שאפשר וכדאי למנוע.

על זה אני יכולה לספר לכן, כי אני רואה המון נשים אחרי לידה, ולי ברור כשמש - מי שלא שומרת על משכב לידה – תיפגש עם קשיים, בעיות וייסורים, חד משמעית. וחבל, כי אפשר למנוע את זה.

מי שמצליחה לנוח - מרוויחה בענק, בהווה ובעתיד.

 

בכל התרבויות העתיקות ברחבי העולם תקופת משכב הלידה אורכת 40 יום, או 6 שבועות, או חודש וחצי,

לצערי בתרבות המודרנית המושג 'משכב לידה' כמעט איבד מהמשמעות שלו.

אני מעריכה כי הסיבה העיקרית היא התפרקות החברה השבטית, בה היו נשים גרות ביחד ומטפלות יחדיו בתינוקות, מה שאיפשר מנוחה אמיתית לנשים אחרי לידה. אז מאיתנו נדרש לבנות מחדש את 'השבט' הקטן שלנו שמורכב ממשפחה, שכנים, חברים, קהילה ואנשי מקצוע המבינים את חשיבות משכב הלידה.

 

 

למה צריך משכב לידה?

בכל זמן ההיריון הגוף עובד מאד קשה, כל השרירים והרצועות נושאים עומס גדול לאורך זמן,

ובלידה עצמה כל האגן עובר חוויה מאד דרמטית.

השרירים והרצועות – נמתחים למקסימום שלהם ואחרי הלידה נמצאים בטונוס מאד נמוך (חישבי על מה קורה לגומייה שנמתחה למקסימום), וקשה להם להחזיק את משקל גופך אם את עומדת או מתהלכת.

הרחם – עליו להתכווץ טוב אחרי ההיריון והלידה, להתרוקן ולחזור לאט לאט לגודלו הרגיל. בשבועות הראשונים אחרי הלידה הוא עוד כבד יחסית ומדמם.

המפרקים ועצמות האגן – חווים התרחבות ותזוזה יוצאת דופן ועליהם לחזור למקומם.

​

אל דאגה!  הכול יחזור למקומו בשלום, אם רק תתני לגוף אפשרות לעשות את זה.

​

מה עם הנשמה...? גם היא חווה טלטלה משמעותית וגם היא צריכה זמן להתאושש, לחזור אל הגוף ולהסתגל לאט לאט למצב החדש. אחרי הלידה את מאד רגישה ויש להתייחס לכך גם כן בכובד ראש, ולהרחיק ממך גורמי סטרס והסחות דעת, ויכוחים, רעש ודעות מבלבלות, נסיעות וגירויים מיותרים.

דימום – בימים הראשונים הדימום הוא משמעותי ונראה כמו מחזור. לאט לאט הוא אמור להתמעט ולהיעלם. כל מאמץ מיותר ולא מותאם עלול להגביר את הדימום. בגלל הדימום הגוף עסוק כעת בבנייה וייצור של דם חדש כדי שתתחזקי.

ההנקה – ייצור החלב דורש מהגוף גם המון אנרגיה וגם המון חומר – מינרלים, חלבונים, מים ועוד נשאבים מהגוף והופכים לחלב. הגוף נדרש להתגייס גם לתהליך המורכב הזה.

קרעים / תפרים – קרע בפרינאום הוא פצע פתוח. כל תזוזה של הרקמות עלולה להאט את ההחלמה שלו.

 

אז מה זה אומר בעצם משכב לידה?

זה אומר בעיקר שכיבה. הימנעות מקימה מיותרת. הימנעות מסחיבת משקל. שחרור כל הבלי העולם וכל עבודות הבית לחלוטין. סינון אורחים מיותרים. סינון גורמי סטרס ורעש. הימנעות מיציאה מהבית (אנשי מקצוע יכולים להגיע עד אליך – יועצת הנקה, רופא, אחות, מיילדת, דולה, כל מי שתצטרכי. אוסיף כי חלק מקופות החולים מחזירים תשלום על ביקור אחות אחרי לידה, ועל ליווי של דולה הכולל ביקור אחרי לידה. אם ילדת בבית הרופא/המיילדת יגיעו לביקורים אחרי הלידה).

משכב הלידה דורש מרחב תומך ושקט עבור המנוחה שלך, ועבור הריכוז שאת נדרשת אליו בטיפול בתינוק חדש ובעצמך.

כדי לקיים משכב לידה את תצטרכי מי שייתמוך בך ויעזור, פיזית ורגשית. חשבי מי מהמשפחה / מכרים / חברים יכול להבין את משמעות המנוחה שלך, ולעשות את העבודה הזאת נאמנה.

אני יודעת שזה נשמע מוגזם. זה אכן מוגזם. לידה היא דבר מוגזם...

הנקה והתמסרות לתינוק הם הגזמה ולהיות אמא זאת בכלל הגזמה פראית. אז... תגזימי!!

 

אני ממליצה לחלק את התקופה לשלבים –

​

השלב הראשון – הימים הראשונים, השלב הכי קריטי בהחלמה שלך.

שכיבה מלאה. זה אומר לקום רק לשירותים ומקלחת,

כמה שיותר מהר ללמוד להניק בשכיבה אם זה אפשרי לך.

לא להסתובב עם תינוק בידיים. אם צריך לשטוף לו את הטוסיק – מי שנמצא איתך יכול לעשות את זה, רצפת האגן שלו/ה תהיה בסדר.

אוכל – מוגש לך במיטה. רצוי שיהיה מישהו שאחראי להזכיר לך לאכול ולשתות ולדאוג שאת אכן אוכלת. (לדאוג שיהיה לידך בקבוק מים קבוע)

מי שנמצא מסביבך הוא אך ורק מי שעוזר לך ומיטיב איתך. מי שמעייף אותך או לא מכבד את הגבולות והשקט שלך – לא אמור להיות שם. אין 'לא נעים'.

מקסימום ריכוז ותשומת לב בתינוק, הקשבה לו, למידה של הצרכים שלו ולמידת מלאכת ההנקה. אם משהו לא הולך עם ההנקה ו/או אם את חשה כאב - אני ממליצה לא לחכות ולהזמין יועצת הנקה הביתה במיידי. עדיף להזמין אותה כמה שיותר מוקדם ולפני שהסימנים הקטנים הופכים לכאבים גדולים או תסכול גדול.

בכל רגע שהתינוק ישן – נסי לישון גם את. ואם את לא מצליחה לישון – לעצום עיניים ולנוח כמה שאפשר. השפיות שלך בימים האלה תלויה בזה.

אפשר להתחיל לעשות תרגילי רצפת אגן בשכיבה ובעדינות.

​

שבוע שני / שלישי

בשלב זה את כבר תרגישי טוב, וזה מעולה אבל גם סופר מסוכן למשכב הלידה, כי את תרגישי שאת כבר יכולה לעשות הכול... השלב הזה הוא הזמן בו להרבה נשים כבר נמאס לבקש עזרה, מתחילות לעשות דברים בעצמן ולא שמות לב שזה עדיין ממש מוקדם לזה. שימי לעצמך ברקס ענקי!

את יכולה להתחיל להסתובב קצת בבית / בחצר, עם תשומת לב לגוף ולסימנים ממנו, אבל עדיין אני לא ממליצה לקחת תינוק לידיים בעמידה, גם לא עם מנשא (מומלץ לפרגן לאבא, סבתא, אמא אחרת, דודה)

עדיין לא לעשות עבודות בית!  גם לא 'רק להעביר סמרטוט'.

אפשר ורצוי לעשות קצת התמתחויות עדינות ותרגילי רצפת אגן בשכיבה.

 

שבוע רביעי עד סוף משכב הלידה –

אם עד עכשיו הכל הלך כשורה ואת מרגישה טוב את יכולה להרחיב לאט לאט את רדיוס ההתרחקות שלך מהמיטה, מהחדר, אולי גם מהבית? בשיא ההקשבה והזהירות.

את יכולה להתחיל לתרגל מעט יוגה עדינה וחיזוק רצפת האגן.

ועדיין אני ממליצה לא לעשות עבודות בית. האם את יכולה לפרגן לעצמך? להרשות לעצמך פשוט להנות מהתקופה המיוחדת הזאת ללא מחויבויות? מתי עוד תהיה לך ההזדמנות ותרוץ לנוח ככה ולהנות מהתינוק?

אם ילדת בבית זהו זמן טוב להתחיל לחשוב על נסיעה למשרד הפנים לרישום התינוק. הלוואי ועוד לא נסעתם!

משכב הלידה נמשך עד 6 שבועות מהלידה, שימי לב.

זכרי, מי שהכי מפריע לנשים לשמור על משכב לידה הן הנשים עצמן, שלא מסוגלות לשחרר את עבודות הבית, שלא מסוגלות לנוח, שלא נעים להן מכל העולם.

 

מוגש באהבה,

הלוואי הלוואי ותקשיבי ותפנימי ותביני את חשיבות משכב הלידה, עבורך ועבור כל המשפחה.

​

​

​