​

השראת לידה 

​​

בעולם המערבי ישנה נטייה בשנים האחרונות להמליץ על השראת לידה לכל אישה המתקרבת לשבוע 40, גם כאשר אין שום בעיה רפואית. המלצות אלו מחמיצות את היתרונות המוכחות של לידה ספונטנית, מבחינה פיזיולוגית ונפשית לתינוק ולאם.

​

בהנחה וכל המדדים תקינים, האישה והתינוק בריאים ומרגישים טוב, אין מחלות רקע או סיבוכים ידועים בעבר, מדוע להכניס את האישה למסכת התערבויות, אשפוזים ארוכים, מתח, ובסופו של דבר להוריד את הסיכויים שלה ללידה ספונטנית, טבעית ובריאה?

​

הסיבה העיקרית כביכול להשראות לידה הוא העלייה בסיכון לסיבוכים ומוות עוברי בשבועות מאוחרים, אך כיום אין שום הוכחה מחקרית המראה כי השראת לידה היא הפיתרון הבריא והבטוח להורדת תמותה עוברית אצל נשים בריאות. אך לעומת זאת הפגיעה הפיזית והרגשית באימהות לטווח קצר וארוך במקרים של השראות לידה – פרינאום, רצפת אגן, פגיעה בהנקה, טראומה נפשית - היא עובדה בשטח.

​

הסיבות האמיתיות להשראות לידה והתערבויות אחרות הן כמובן סיבות שלא קשורות בבריאות, אלא בהיבטים פוליטים וביטוחיים, כספיים ומערכות שליטה של חברות התרופות, הנוגעים גם בהיבטים חברתיים של רצון בשליטה ובתכנון, בתחום שאינו ממש ניתן לשליטה ותכנון, כמו גם היותנו חיים בחברה פטריארכלית המקטינה את יכולותיה של האישה ומעצימה את יכולותיה של הרפואה.

​

אולי היינו במקום יותר טוב אילו הנושא היה מוצע ומוסבר לנשים בצורה מקיפה, כזו המאפשרת להן לקבל החלטה בנוגע לגופן והתינוק שלהן. אך ברוב המקרים נושא השראת הלידה מובא לנשים בצורה שאין בה בחירה, אין בה הסבר אמיתי וכנה על הסיכונים לכאן ולכאן, ויש שימוש בשפה של הפחדה והרתעה – את מסכנת את התינוק שלך, התינוק שלך ימות (כמה פעמים שמעתי ולא האמנתי שזאת דרך לגיטימית לדבר עם אישה בהיריון). איזו בחירה אמיתית יכולה להיות תחת פחד?

​

מהי ההשפעה של הפעלת לחץ גדול על אישה בהיריון מתקדם? על הנשים עצמן, על העוברים שלהן, על המשפחה? כמה נשים מאבדות את האמון ביכולת של גופן לעשות את עבודת הבריאה?

כמה נשים מבלות את סוף ההיריון שלהן במסע נגד הזמן בטיפולי זירוז אלטרנטיביים למיניהם, בניסיון להיחלץ מהשראת לידה בבית החולים! בלי להבין שהן משתפות פעולה עם משחק הזירוזים, במקום ליהנות מהימים האחרונים לפני הלידה, להירגע, לקנן, לסמוך, לבלות עם בני הזוג והילדים שניה לפני שינוי הסטטוס...

​

ומה אם התינוק גדול? בהנחה ואין סכרת היריון, התינוק שלך ייוולד, גם אם הוא גדול. אין שום קשר בין נזק לרצפת האגן וסיבוכים בלידה ובין גודל תינוק. כן יש קשר בין נזקים לרצפת האגן לבין - השכבת האישה על הגב, עידוד לחיצות יזומות בכל הכח, חיתוך חיץ - וכל זה בגלל הפחד ממשקל התינוק. אם נותנים לאישה להתנועע בחופשיות, וסומכים עליה ומעודדים אותה שהיא יכולה, ואם יש סבלנות לתהליך האיטי והמופלא של פתיחת האגן והתאמת ראש התינוק למעבר באגן (molding) – תינוקות גדולים נולדים. נשים יולדות אותם. מי שרואה לידות ללא התערבויות יודע עד כמה מגוחכת המשוואה – תינוק גדול = יותר סיבוכים. את הסיבוכים מביאים הפחד, הלחץ והספק.

בנוסף - אין שום הוכחה מחקרית שזירוז במקרה של תינוק גדול מקטינה נזקים, ההיפך הוא הנכון.

 

על הפרדיגמה הרפואית -

השיטה הרפואית הרווחת בעולם המערבי כיום היא רפואה תעשייתית העובדת לפי פרוטוקולים, ההופכת את כל החשיבה מול פציינטים לסכמטית וקטגורית – יש פרוטוקול אחד שמתאים לכולם. בלי לבדוק מיהו העומד מולך, מהם האמונות שלו, הרצונות שלו, איזה ליווי ותמיכה יש לו אם בכלל, מהו הרקע החברתי והאם זה באמת דחוף שהוא ייקבל טיפול התערבותי.

​

לא כל הנשים רוצות / צריכות לקבל אותו טיפול, לא כולן ירוויחו מקבלת אותו טיפול ולא יגיבו אליו באופן דומה. נשים יכולות לקבל את כל המידע ולהחליט בעצמן האם הן רוצות להיות חלק מהפרוטוקול האוטומטי או לא.

 

האלטרנטיבה הנדרשת לטיפול רפואי במקרה של היריון ולידה הוא כמובן טיפול מיילדותי, ליווי היריון ולידה אישי הניתן בארץ ע"י מיילדות ודולות ונשות מקצוע אחרות. טיפול זה מוכח כמשפר תוצאות מיילדותיות, הרבה יותר מזירוזים על בסיס פרוטוקולי. לצערי עדיין בארץ הליווי הזה רובו פרטי ועולה כסף, אם כי אני מאמינה שבעתיד הלא רחוק הוא ימומן במלואו ע"י קופות החולים, לאחר הכרה ביתרונותיו הבריאותיות. מימון של טיפול זה יעלה למערכת הרבה פחות כסף מאשר אישפוזים ארוכים על רקע השראות לידה ויוריד עומס בחדרי הלידה ובמחלקות טרום לידה.

​