​​

 

במהלך הלידה גלי המח שלך משתנים, ההורמונים המופרשים בגוף שלך משתנים,

ולכן גם המצב התודעתי שלך, ההתנהגות והניראות.

ההורמונים המופרשים עוזרים לך להרפות את גופך ולהתרכז פנימה, להתחבר לאינסטינקטים שלך ולתחושות. האיזור האחורי במח האחראי על הפעולות הפרימיטיביות יותר לוקח פיקוד, ולעומתו המח הקדמי, ה"מתקדם" יותר, ה"חושב", מוריד את רמת הפעילות שלו.

המעבר הזה הוא הדרגתי וגורם לך להיות יותר מודעת לנעשה בגופך ולתקשר פחות עם הסביבה, להשתמש בתנועה ונשימה ובקולות באופן אינסטינקטיבי כדי לעזור לעצמך, ולהיות מאד מאד רגישה לאור, רעש או נוכחות זרה במרחב. את חוזרת להיות מחוברת עם האדמה והטבע, קשובה לגוף ולאיתותים שלו. תאפשרי לזה לקרות. אל תיבהלי אם את מרגישה שאת 'ביקום מקביל' או 'לא בדיוק פה', זה חלק בריא וחשוב מהתהליך.

הפרשת הורמון האוקסיטוצין עוזרת לך להרגיש טוב, נינוחה ומתרגשת.

כדי שהתהליך הזה יתרחש על הצד הטוב ביותר, מלווייך אמורים להתאים עצמם אליך. להיות בשקט, לתמוך בך בכבוד וברגישות ולאפשר לך לצלול אל העומקים בביטחה. לכן יש לבחור את המלווים בקפידה - אלו יהיו אנשים שמרגיעים אותך ונעימים לך, ולא מלחיצים ומבקרים אותך.

(אוסיף כי בסביבת חדר לידה בבתי החולים לעיתים ההבדל בין היולדת שנמצאת בתודעת לידה לבין הצוות שנמצאים בתודעה אחרת, עסוקים ועמוסים רוב הזמן, עלול להיות בעייתי. ולכן כדאי לתקשר בצורה מכבדת את צרכייך ובקשותייך ולהגיע עם ליווי טוב ומרגיע שעשוי לרכך את המפגש עם המערכת).

 

איך לעבוד עם התודעה בזמן לידה

כדי לאפשר ללידה להתקדם בצורה בריאה עבורך, בדקי מה הם הכלים העומדים לרשותך לעזור לעצמך לשמר את תודעת הלידה.

מה שמתבקש ממך באופן כללי זאת הרפייה, לא להפריע לתהליך המורכב שקורה מעצמו, לסמוך, להתמסר. להשקיט את ההכרה ולהרפות את הגוף. את רצפת האגן, הנרתיק. פי הטבעת. בטן.

להרשות לגלי הלידה לעשות את העבודה שלהם. לזכור שהגל מגיע כדי לעזור לך ולתינוק, ושהגוף שלך מייצר אותו, לא כוח חיצוני. 

יש כאן ידע עתיק של מיליוני שנים, התאים שלך זוכרים ויודעים את העבודה, תסמכי עליהם.

​

 

איך משקיטים את ההכרה?

נותנים למיינד, לתודעה להתפקס על משהו מסוים – נשימה, תחושה, מנטרה מסוימת, משפט  מחזק, דימיון מסויים, מוזיקה.

נשימות ארוכות ועמוקות, ובעיקר נשיפה ארוכה – הם מאפשרים לאוקסיטוצין להיות מופרש, ולמח האחורי להיות מופעל. קל לחזור לנשימה כי היא תמיד שם! גם ברגעים קשים, כמו עוגן.

מגע יכול מאד לעזור – גם להקל על התחושות החזקות, גם לעזור בשחרור ובהרפיה של הגוף וגם לעזור למיינד להיות מפוקס על המגע.

כנ"ל לגבי תנועה, תני לגופך לבחור את התנוחה בה יהיה לך הכי נח להעביר את הצירים, התרכזי בתנועה של האגן בזמן ציר. המלווים שלך יוכלו לייעץ לך לגבי מה נכון בשלב זה, אך בסופו של דבר את תבחרי בתנוחה שתתמוך בך.

מיינדפולנס – ממליצה להכיר את עולם המיינדפולנס, כלי מצויין ללידה ולחיים, העוזר למקד ולהשקיט את ההכרה. (הנה לינק לאתר של ערן הרפז, בן זוגי, מורה למיינדפולנס מזה כ 20 שנה.) המיינדפולנס עוזר לך ללמוד למצוא את השקט שבתוך הסערה.

דימיון מודרך – יכול להעביר את התודעה למקום נעים ורגוע, להוריד סטרס ולעזור להרפייה ותחושת הרוגע. אפשר לדמיין תמונה, אפשר להקשיב להדרכה מוקלטת, אפשר לבקש ממי שמלווה אותך לספר לך על דברים טובים ומרגיעים.

מחשבה חיובית - נסי לשמור את ההכרה שלך חיובית. הזכירי לעצמך בכל גל שאת ברת מזל שזכית להביא חיים לעולם הזה. שהמערכות הגוף שלך עובדות בסינכרון מופלא. שהתינוק שלך יודע להיוולד, ושאת - יודעת ללדת. כתבי לעצמך משפטים חיוביים שעובדים עבורך והשתמשי בהם בלידה.

מנוחה מול פעילות – לידה זה מסע. חשוב לנוח בתחילת הלידה, כאשר הצירים עדיין לא חזקים ומרוחקים אחד מהשני, כדי לאגור כוחות להמשך. ובהמשך כמה שאפשר בתוך הציר, ובעיקר בין הצירים. המנוחה תתן לך כוחות, תעזור להרפיית הגוף והראש, ותקדם את הלידה. אני בדרך כלל ממליצה על זמן של מנוחה ואז זמן של תרגילים ותנועה וכך לשלב בין שניהם.

 

השקט שבתוך הסערה

בתוך התכווצות הרחם, בתוך האינטנסיביות של הלידה או מצב רגשי מסויים, מצאי את השקט שבתוך הסערה, מצאי את המקום בתוכך שיודע, נינוח, יציב. כמו שכתבתי לפני כן ישנן דרכים רבות ואצל כל אחת משהו אחר עובד. חשוב להבין ולבדוק מהיכרותך עם עצמך - מה עובד עבורך?

 

הלא נודע

אחד האתגרים הקשים בלידה. בחיים אנחנו חיים בלא נודע אבל מרגישים שאנחנו יודעים ושיש לנו שליטה. בלידה הלא נודע מאד נוכח.

עצם חוסר הידיעה מתי תהיה הלידה, כמה זמן היא תיקח, מתי תסתיים, איך היא תהיה, איך אני אתמודד, איזו אמא אהיה וכו – עלול להעלות חששות, פחדים וסטרס. זכרי שאין תשובות לשאלות הללו והמענה היחיד הוא שהייה ברגע הקיים. בנשימה, בתחושה, בסיטואציה הקיימת. מה שיהיה ייתגלה בקרוב. צריך להיות כאן ועכשיו ולגלות המון המון סבלנות ואמונה בתהליך.

אנחנו יוצאים למסע שנתיבו מתגלה לאט לאט

 

שינויים בתכנית

תודעת לידה מבקשת גמישות. בהמשך לנושא 'הלא נודע'. יש להגיע ללידה עם תודעה פתוחה לשינויים. כן להתכוון ולהתכונן ולהתכוונן למה שנכון לך, ללידה שאת רוצה, ולעשות את הכי טוב שלך. מעבר לכך – את בידיה הטובות של הרוח הגדולה, או אלוהים או אלוהימא, וצריך לזכור שאין לנו באמת באמת שליטה על מה שיקרה, ואני ממליצה לקבל באהבה את כל מה שיבוא.

אנא אל תהיי קשה עם עצמך אם בסופו של דבר מהלך הלידה היה שונה ממה שרצית. אין את אשמה, אין איש אשם, וזה לא אומר עליך כלום אם ילדת בצורה כזאת או אחרת. זה לא הופך אותך ליותר או פחות טובה, וכל דרך להגיע לעולם היא לגיטימית, וכל דרך ללדת היא טובה ואמיצה וראוייה.

זה קל לבקר את עצמך אחרי מעשה ולהגיד – יכולתי לעשות כך או אחרת, טעיתי, בחרתי לא נכון – זה לא פייר. עבור האישה שהיתה בסיטואציה מורכבת (את...), בחרה מה שהיה לה נכון באותו רגע, זה לא פייר להגיד בדיעבד היית צריכה אחרת. גייסי חמלה עבור עצמך ועבור הרגעים הלא פשוטים שהיית בהם.